שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' חודורקובסקי - פסקדין

פסק-דין

1.לפני תביעת תחלוף על סך 3,411 ₪ במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.12.2008 בשדרות "בגין", ירושלים. התובעת הינה המבטחת של רכב מסוג יונדאי אקסנט שנת ייצור 2008 מ.ר. 66-769-64 (להלן: "רכב התובעת") הנהוג בידי מר אבי טויטו. הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים הנהג ברכב מסוג פולקסווגן אשר גרר נגרר מ.ר. 74-046-07 (להלן: "רכב הנתבע"). נזקי התובעת הינם נזק על פי דוח שמאי בסך 2,690 ₪, וכן שכר טרחתו בסך 430 ₪.

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת רכב התובעת נסע בנתיב נסיעתו, רכב הנתבע והנגרר החלו לסטות מנתיב נסיעתם ופגעו ברכב התובעת באמצעות הנגרר כאשר מוקד הנזק הינו לכל אורך צידו השמאלי של רכב התובעת. (ולהלן:"התאונה"). במהלך הדיון נטען, כי רכב התובעת עמד בנתיב הימני, ואילו רכב הנתבע הגיע מן הנתיב השמאלי ו"חתך" את הנהג ברכב התובעת. כמו כן, לאחר התאונה, על מנת להשתחרר מן האחיזה של הנגרר ברכב התובעת היה צורך לבצע תמרונים.

3.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב התובעת הגיע ממחלף קריית משה אשר משתלב בעורק כביש "בגין" באמצעות נתיב השתלבות מצדו הימני של העורק הראשי. הנהג ברכב התובעת פגע מאחור ברכב הנתבע עת הזדחלו לאיטם בגודש תנועה לאחר הפגיעה, רכב התובעת נתקע בנגרר ופח הרכב התעקם בניסיון להשתחרר מן הנגרר. הנתבע לא כופר בקרות התאונה אלא בנסיבותיה שלשיטתו מצביעות על אחריות בלעדית מצד נהג התובעת. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בכימות הנזק.

4.ביום 13.03.2013 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים, בו שבו הצדדים על טענותיהם והעידו אודות נסיבות קרות התאונה. כמו כן, הוגשו וסומנו תמונות הנזק ברכב התובעת (ת/1-ת/11).

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והסיכומים על נספחיהם, שמעתי טענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל ולהלן נימוקיי:

6.בתצהיר עדות ראשית מטעם עד התובעת, מר אבי טוויטו, עולה, כי בעת נסיעה, רכב הנתבעת שנסע אחריו ביצע עקיפה ופגע עם הנגרר שהיה מחובר לו בצידו השמאלי של רכב התובעת. בהתאם לעדות עד התובעת, מר אבי טויטו, הוא נכנס לנתיבי "בגין" ב-"קריית משה" והשתלב בנתיב הימני מתוך שני נתיבים (פרוט' עמ' 5 שורה 23). כאשר התאונה התרחשה כ-100 מטר לפני היציאה להולילנד באופן שרכב הנתבע שנסע בנתיב השמאלי סטה מנתיב נסיעתו לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעת. כמו כן, העד אישר את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת כפי שמשתקפים ב-ת/1-ת/11. התרשמתי מעדותו של עד התובע כעדות מהימנה ובלתי תלויה. בנוסף התובעת זימנה לעדות את השמאי עדי מזרחי, שבדק את הנזקים ברכב ביום 18.1.09. מקובלת עליי עדות השמאי, כי תפקידו לאמוד את הנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה נטענת ושמאותו לא נסתרה.

עדותו של הנתבע לעומת זאת באשר לנסיבות קרות התאונה לא נמצאה מהימנה עליי. הנתבע אישר, כי עובר לקרות התאונה לא ראה את רכב התובעת ולא הרגיש כלל את הפגיעה (פרט' עמ' 16 שורות 10-14). על פי גירסתו רכב התובעת הגיע מנתיב השתלבות מצידו הימני והוא זה שסטה לנתיב נסיעתו ואולם, עדות זאת אינה מתיישבת עם עדות עד התובעת, כי נכנס לנתיבי "בגין" ב- "קריית משה". כמו כן, חיזוק לדברי עד התובעת ניתן ללמוד מעדות הנתבע, כי ".. זה נקרא צד המוות, זה הצד שאני לא רואה אותו כי האוטו בנוי כך שאני רואה טוב מאוד את צד שמאל.."(פרוט' בעמ' 17 שורות 10-11). כמו כן, הנתבע ציין לשיטתו, כי התאונה ארעה לאחר מחלף בית חולים שערי צדק. עדות זו עומדת בסתירה לעדותו של עד התובעת, לפיה, נכנס לנתיבי "בגין" בקרית משה. עדות הנתבע בעניין זה נמצאת עדות יחידה של בעל דין המעוניין בדבר לעומת עדות עד התובעת שהינו בלתי תלוי ומשכך, הנני מעדיפה. יתרה מכך, נמצאו מספר סתירות בין עדות הנתבע לאשתו. ראשית, הנתבע הכחיש, כי עסקינן בנגרר של גנן ואילו אישרה כי עסקינן בנגרר של גנן. אשת התובעת שישיבה לצד הנהג ברכב העידה, כי לא ראתה את התאונה (פרו' בעמ' 19 שורה 10). תמוה בעיני כיצד זה העדה שישבה ברכב המעורב לא הייתה עדה להתרחשותה. העדה הרבתה לציין, כי לא ראתה את קרות התאונה וכי אינה זוכרת או יודעת (פרוט' בעמ' 19 שורה 23, 30 ובעמ' 20 שורות 1,6). לא מצאתי ליתן כל משקל ראייתי לעדותה של העדה שבשים לב לעובדה, כי הינה אשת הנתבע ומשכך, יש בעדותה משום נגיעה בדבר ובהיותה בלתי קוהורנטית ומבוססת. כמו כן, נמצאה סתירה בין עדות הנתבע לעדה מטעמו בשאלת קיומו של נזק לנגרר כאשר הנתבע אישר כי נגרם נזק ואשתו שללה קיומו של נזק.

נוכח האמור, הנני מקבל את גירסת התובעת וקובע, כי רכב הנתבעים סטה מהנתיב השמאלי מבין שני נתיבים לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בו והסב לו את הנזקים כפי שפורטו בחוות דעת השמאי. כפועל יוצא מכך, הנני קובע כי הנתבע התרשל בכך שנהג את רכבו שלא כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג בנסיבות העניין.

7.לא מצאתי בטענות הנתבע לאיחור מסויים במילוי טופס ה-"הודעה על קרות תאונה" משום פגם היורד לגופה של עילת התביעה. בנסיבות התאונה נשוא הליך זה פרק זמן בן חודש ימים הינו בגדר הסביר.

8.באשר לשאלת מתן הכיסוי הביטוחי סבורני, כי התובעת הוכיחה כדבעי הזיקה הביטוחית הנדרשת בהתאם לחוק חוזה הביטוח. בהקשר זה יוער, כי משלא התייצבה עדת התביעה, גב' עו"ד ענת מור, במועד הדיון נתקבלה בקשת ב"כ הנתבע להוצאת תצהיר עדותה מהראיות שהוגשו בתיק זה. עם זאת, ניתן ללמוד על הקשר בין חברת ניו קופל בע"מ לחברת ש.שלמה רכב בע"מ מ-"תעודת שינוי שם של חברה" ומ-"תעודת שינוי שם הרכב" שצורפו כראיות בתיק. תעודה זו הינה בבחינת רשומה מוסדית. אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבע, כי העדר טיעון באשר לקבילות הראיות שהוגשו משמעו ויתור על ראיות שכן, שאלות בעניין משקל וקבילות נתונות הן לשיקול דעת בית משפט.

9. נוכח האמור, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,411 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.9.2011 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבע יישא באגרת בית משפט בסך 728 ₪ ושכר עדים בסך 1,200 ₪ וכן, שכ"ט עו"ד בסך 3,600 ₪.

סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: